תארו לעצמכם שמישהו כועס עליכם מאוד ומחפש לפגוע בכם, ופתאום יש לכם הזדמנות מצוינת להחזיר לו, אבל אתם בוחרים לוותר. זה בדיוק מה שקרה לדוד. דוד עומד מול שאול המלך ומחזיק בידו הוכחה אמיתית לכך שהוא נאמן לו ולא רוצה ברעתו. הוא קורא לשאול במילה וְאָבִי, מילת כבוד שמתאימה למלך, וגם מזכירה ששאול הוא משפחה וקרוב אליו כמו אבא, כי דוד התחתן עם הבת של שאול. דוד מבקש משאול רְאֵה גַּם רְאֵה, כלומר תסתכל פעמיים. פעם אחת עם העיניים על חתיכת הבד שיש לי ביד, ופעם שנייה תסתכל עם הלב והשכל ותבין שאני אדם ישר.
דוד מסביר שההוכחה שלו היא כִּי בְּכָרְתִי, בעצם הפעולה שבה הוא חתך את קצה הבגד של המלך. זה מראה שדוד היה קרוב אליו מאוד, החזיק כלי חד בידו ולא פחד כלל, ובכל זאת בחר שלא לפגוע בו. זה מוכיח שדוד לא מורד במלכות ואין בו שום חטא. בסוף דוד אומר לשאול בעצב שבעוד שהוא עצמו לא עשה שום דבר רע, שאול מתנהג כמו אדם שצֹדֶה, כלומר אורב ומחפש לצוד אותו ולהרע לו ללא שום הצדקה.