מה הייתם מרגישים אם מישהו היה כועס עליכם בלי שום סיבה אמיתית? למי הייתם פונים כדי שיוכיח שאתם צודקים? דוד נמצא בדיוק במצב כזה מול שאול. במקום לנסות לפגוע בשאול בחזרה, דוד מחליט להעביר את המשפט לידיים הכי בטוחות שיש, לידיים של ה'.
דוד מבקש שה' ימלא את כל התפקידים בבית המשפט. בהתחלה הוא מבקש וְהָיָה ה' לְדַיָּן, כלומר שה' יהיה השופט שמקשיב בסבלנות לטענות של שניהם. לאחר מכן דוד אומר וְיֵרֶא, כי ה' הוא גם העד שרואה בדיוק את כל מה שקרה. דוד ממשיך ומבקש וְיָרֵב אֶת רִיבִי, שזה אומר שה' יהיה כמו עורך דין שמגן עליו ונלחם למענו. בסוף מגיע שלב ההחלטה, ודוד אומר וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ, כדי שה' יקבע מי צודק במשפט, ומבקש וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ כדי שה' יוציא את ההחלטה לפועל ויציל אותו מידיו של שאול.
שמתם לב שדוד מזכיר דווקא את שם ה' שמסמל את מידת הרחמים, ולא בשם אחר שמסמל דין ומשפט קפדני? דוד בעצם רומז לשאול שהמעשים שלו כל כך לא נכונים, שגם אם ישפטו אותו ברחמים, הוא עדיין יצא אשם.
המילים החזקות והאמיתיות של דוד נוגעות עמוק בלב של שאול. באותו רגע שאול מבין שדוד צודק. הוא פורץ בבכי וקורא לדוד "בני". הוא קורא לו כך גם כי דוד נשוי למיכל בתו, וגם כי דוד התנהג אליו ברחמים ובכבוד, ממש כמו שבן מתנהג לאבא שלו. שאול מודה באמת, בזמן שהוא עצמו ניסה לעשות רע, דוד בחר לעשות רק טוב ולא פגע בו כלל.