קרה לכם פעם שהייתם בטיול ארוך במיוחד, והדבר היחיד שרציתם זה כבר להגיע למקום בטוח ונעים כדי לנוח בו? תארו לעצמכם את הסוחרים של פעם, שהיו הולכים ימים ארוכים במדבר החם והיבש. קבוצות הסוחרים האלה נקראות אֹרְחוֹת דְּדָנִים, כלומר שיירות של אנשים שעוברים בדרכים. בדרך כלל, כשהשיירות האלה היו עוברות באזור ערב, התושבים המקומיים היו מכניסים אותם לאוהלים שלהם ונותנים להם מקום לישון מכל הלב.
אבל הנביא משמיע מַשָּׂא בַּעְרָב, שזו נבואה על ארץ ערב. הוא מספר שבעתיד יקרה משהו עצוב, והאוהלים של התושבים ייהרסו. כשהסוחרים העייפים יגיעו שוב, כבר לא יהיה מי שיארח אותם. הנביא אומר להם תָּלִינוּ, שזה אומר תישנו, אבל הפעם תצטרכו לישון בחוץ. המדבר הריק והשומם ירגיש להם פתאום מפחיד ומאיים, ממש כמו לישון לבד בַּיַּעַר בַּעְרַב.