תארו לעצמכם עיר חזקה ועשירה שמעולם לא הפסידה במלחמה. התושבים שלה מרגישים בטוחים לגמרי וחושבים ששום דבר לא יכול לפגוע בהם. הנביא מוסר לעיר צידון הודעה מאת ה', וַיֹּאמֶר, שמודיע לה שהמצב הזה עומד להשתנות. ה' אומר לעיר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעְלוֹז, כלומר, את כבר לא תמשיכי לשמוח. עד עכשיו תושבי צידון שמחו כי הם הרוויחו הרבה כסף ממסחר, אבל כעת זה ייפסק.
הנביא קורא לעיר הַמְעֻשָּׁקָה, מילה שפירושה מקום ששדדו וגזלו אותו, כי האויבים יגיעו וייקחו את הרכוש שלה. בנוסף, הוא קורא לה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן. למה דווקא כך? משום שעד לאותו רגע בהיסטוריה, העיר צידון מעולם לא נכבשה על ידי שלטון זר, והיא הייתה שמורה ומוגנת.
עכשיו, בגלל שהאויב מתקרב, תושבי העיר צריכים לברוח. ה' אומר להם כִּתִּים קוּמִי עֲבֹרִי, כלומר, קומו וברחו לארץ רחוקה שנקראת כיתים כדי למצוא שם מקום מסתור. אבל למרות הניסיון לברוח אל מעבר לים, הנביא מזהיר אותם שגַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ. גם בארץ כיתים הרחוקה הם לא ימצאו מנוחה ושקט, כי האויבים ימשיכו לרדוף אחריהם ויכבשו גם את המקום שאליו ברחו.