יצא לכם פעם לראות מקום ענק ומצליח שכולם מגיעים אליו, שפתאום נסגר ואיש כבר לא מבקר בו? זה בדיוק מה שעומד לקרות לעיר צור. צור הייתה עיר מסחר עשירה וחשובה מאוד שסוחרים מכל העולם הגיעו אליה, אבל בגלל חטאיה נגזר עליה עונש מאת ה׳. הנביא מספר שוְנִשְׁכַּחַת צֹר, כלומר העיר תרד לגמרי מגדולתה, כל הסוחרים יעזבו אותה והיא תישאר ריקה ועזובה.
המצב העצוב הזה יימשך שבעים שנה, תקופה שהנביא קורא לה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד. למה דווקא מלך אחד? משום ששבעים שנה הם בערך משך חיים של אדם, וזה אומר שהעיר תפסיק לפעול במשך דור שלם.
מִקֵּץ, כלומר בסוף אותן שבעים שנות עונש, העיר תנסה לחזור להיות חשובה כמו פעם, אבל זה יקרה בצורה משפילה, כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה. הנביא משווה את צור למישהי שפעם כולם רצו להיות בחברתה, וכאשר היא מתבגרת ונשכחת, היא נאלצת לצאת לרחובות ולשיר בקול כדי שאנשים ישימו לב אליה שוב. כך בדיוק יקרה לצור. היא לא תחזור להיות חשובה בקלות ובכבוד, אלא תצטרך לשלוח איגרות לכל העמים ולהתחנן בפני הסוחרים שיסכימו לחזור ולעשות איתה עסקים.