מה הייתם חושבים אם היו מספרים לכם שהעיר הכי עשירה, חזקה ובטוחה בעולם פתאום נפלה ונהרסה? זה בדיוק מה שקרה לעיר צור. היא הייתה מעצמת מסחר אדירה שכולם היו בטוחים שלנצח תישאר חזקה. הנביא מתפלא מאוד מהנפילה שלה ומסביר שאף אדם רגיל לא היה מעז בכלל לחשוב על הריסת עיר כזו, ורק ה' לבדו החליט שכך יהיה.
הנביא קורא לעיר צור הַמַּעֲטִירָה, מילה שמגיעה מהמילה עטרה, כלומר כתר. העיר הייתה כל כך מפוארת, מלאה בעושר, כבוד ומלכות, עד שהיא נראתה כמו כתר נוצץ לסביבה שלה. גם האנשים שחיו בה היו עשירים מאוד. כשהנביא אומר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, הוא מתכוון שהסוחרים הגדולים של העיר היו כל כך חשובים ועשירים עד שהם נחשבו לשרים של ממש. ומה עם המוכרים הפשוטים יותר? הם נקראים כִּנְעָנֶיהָ, מילה עתיקה שמתארת רוכלים וסוחרים קטנים. בצור, אפילו הרוכלים הקטנים היו כל כך עשירים עד שהם נחשבו לאנשים מכובדים מאוד, נִכְבַּדֵּי אָרֶץ.