האויבים הזרים ששלטו בישראל ואליליהם חסרי הממשות הם מֵתִים נטולי חיות אשר בַּל־יִחְיוּ, והם נמשלים לרְפָאִים, מתים מוחלשים השוכבים בקבר, אשר בַּל־יָקֻמוּ ולא יוכלו לעמוד שוב על רגליהם. מנגד, יש הקוראים זאת כתפילה שהרשעים לא יזכו לתחייה, או כזעקת כאב בשאלה האם הצדיקים שנהרגו על קידוש ה' יישארו מתים לנצח. כלפי האויבים נאמר לָכֵן פָּקַדְתָּ, ה' הוציא נגדם צו פורענות וַתַּשְׁמִידֵם לחלוטין כדי שלא יחזרו לגדולתם לעולם. בעקבות עונש מוחלט זה ה' וַתְּאַבֵּד כׇּל־זֵכֶר לָמוֹ, וימחה כל זכר להם מן העולם.
ישעיהו, פרק כ״ו, פסוק י״ד
מֵתִים֙ בַּל־יִ֣חְי֔וּ רְפָאִ֖ים בַּל־יָקֻ֑מוּ לָכֵ֤ן פָּקַ֙דְתָּ֙ וַתַּשְׁמִידֵ֔ם וַתְּאַבֵּ֥ד כׇּל־זֵ֖כֶר לָֽמוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.