ישעיהו, פרק כ״ו, פסוק י״ח

ייסורי עם ישראל בציפייתו לגאולה מדומים לאישה החווה את הרעד של כאבי הלידה, אך מתברר כי הָרִינוּ חַלְנוּ כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ, כלומר הרחם התמלא ברוח ללא ולד ממשי, ביטוי לאכזבה מהצלות זמניות, אף שיש הרואים בכך הולדה של גבורה רוחנית מתוך הסבל. מתוך חוסר אונים מכיר העם בכך שיְשׁוּעֹת בַּל־נַעֲשֶׂה אֶרֶץ, שכן אין בכוחם להביא ישועה בארץ בכוחות עצמם ללא עזרת ה', או לחלופין שישועה אמיתית כלל אינה אפשרית בעולם החומרי. משום כך הם מצרים על המציאות שבה וּבַל־יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל, כלומר שאין ביכולתם להפיל את האימפריות הנוכריות השולטות בהם. מנגד, יש המפרשים מילים אלו כחוסר מסוגלותן של האומות לחולל פלא, כהבנה שיושבי העולם החומרי אינם ראויים לישועה, או כתפילה לישועה בטרם יתמוטט העולם.