ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק י״ד

יצא לכם פעם לראות אדם שטורח ומתאמץ כל כך הרבה בשביל משהו שממש לא הגיוני לעשות? הנביא מתאר לנו כמה מוזר היה התהליך של הכנת פסל שאנשים השתחוו לו פעם. במקום להבין שזה סתם חתיכת עץ, האדם משקיע המון עבודה. קודם כל הוא יוצא אל היער לִכְרָת־לוֹ אֲרָזִים, כדי לחטוב את העצים הכי משובחים וטובים שיש. הוא מחפש עצים חזקים וגדולים, ולכן וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן. הוא לא לוקח את העץ הראשון שהוא רואה, אלא וַיְאַמֶּץ־לוֹ בַּעֲצֵי־יָעַר, כלומר הוא ממש מתאמץ, הולך ובורר לעצמו בקפידה את העצים הכי מתאימים מכל היער. לפעמים הוא אפילו לא מסתפק בעצים שכבר קיימים, אלא נָטַע אֹרֶן, הוא שותל בעצמו שתיל של עץ וממתין שנים ארוכות עד שיגדל ויהיה מספיק עבה כדי להכין ממנו פסל. ואיך העץ הזה צומח בסוף? וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל. מי הגשמים הם אלו שמשקים ומצמיחים אותו, כמו כל צמח אחר. זה מראה לנו שהפסל הוא לא איזה פלא או משהו קדוש. הרי ה׳ הוא זה שמוריד את הגשם ומצמיח את העץ בדרך הטבע הרגילה, והאדם פשוט לוקח את העץ הפשוט הזה וחושב בטעות שיש בו כוח מיוחד.