יצא לכם פעם לבנות משהו מחימר או מבוץ ולדמיין שיש לו כוחות מיוחדים? זה אולי משחק נחמד, אבל ברור לנו שזה רק משחק. בתקופת התנ"ך היו אנשים שיצרו פסלים וממש האמינו שהפסלים האלה הם אלים אמיתיים. הנביא מסביר לנו כמה זה חסר היגיון. הוא מדבר על חֲבֵרָיו, האנשים שמתאספים יחד סביב הפסל כדי לעבוד אותו. הוא גם מזכיר את הוְחָרָשִׁים, שזה אומר האומנים ובעלי המלאכה שיוצרים את הפסל במו ידיהם.
הנביא מזכיר להם עובדה פשוטה מאוד: הֵמָּה מֵאָדָם. כלומר, האומנים האלה הם בסך הכל בני אדם רגילים, בשר ודם. אם האנשים שבנו את הפסל הם רק בני אדם, איך יכול להיות שהיצירה שלהם תהפוך פתאום לאלוהים? הרי בן אדם לא יכול לברוא כוח עליון.
בסופו של דבר, כאשר כל האנשים והאומנים האלה יִתְקַבְּצוּ כֻלָּם יַעֲמֹדוּ, כלומר יתאספו יחד ויעצרו רגע לחשוב בהיגיון על מה שהם באמת עושים, התוצאה תהיה שהם יִפְחֲדוּ יֵבֹשׁוּ יָחַד. הם יבינו פתאום את הטעות הגדולה שלהם, ירגישו פחד מפני ה׳ האמיתי, ויתביישו מאוד שהם האמינו בפסל חסר כוח.