ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק י״ב

תארו לעצמכם מצב שבו אתם שקועים כל כך בבניית יצירה חדשה, עד שאתם שוכחים לגמרי לאכול ולשתות ומרגישים עייפים מאוד. הנביא משתמש בתיאור דומה כדי להראות כמה מגוחכת עבודת האלילים. הוא מספר על חָרַשׁ בַּרְזֶל, שהוא אומן העובד עם מתכות, שמכין פסל מברזל חזק. האומן משתמש בכלי חיתוך גדול שדומה לגרזן ונקרא מַעֲצָד. לאחר מכן הוא מחמם את המתכת וּפָעַל בַּפֶּחָם, כלומר משתמש באש ובגחלים לוהטות כדי לרכך אותה. כדי לעצב את החומר הוא מכה בו וּבַמַּקָּבוֹת, שהם פטישים חזקים, וכך יִצְּרֵהוּ, מעניק לו צורה ויוצר אותו. העבודה הזו דורשת מאמץ גופני אדיר, והאומן משקיע בה את כל העוצמה שלו, ולכן נאמר וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ. מתוך רצון לסיים את המלאכה, האומן לא עוצר אפילו כדי לנוח, עד שהוא מגיע למצב של גַּם־רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא־שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף, כלומר הוא נשאר רעב, צמא ועייף מאוד. כאן הנביא מעביר מסר חכם: האדם מנסה ליצור לעצמו "אל" חזק, אבל בתהליך היצירה הוא בעצמו הופך לחלש וחסר כוח. אם היוצר עצמו זקוק ללחם ומים כדי לחיות, ברור שהפסל הדומם שהוא יצר הוא חסר תועלת ואין לו שום כוח לעזור לאף אחד.