ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק י״ב

תהליך ייצור האליל חושף את אפסותו המוחלטת, שכן הוא תלוי לחלוטין בחולשותיו של בשר ודם. חָרַשׁ בַּרְזֶל, אומן המתכות, מכין את הפסל או את כלי העבודה ליצירתו באמצעות כלי חיתוך דמוי גרזן הנקרא מַעֲצָד. הוא מרכך את המתכת באש וּפָעַל בַּפֶּחָם, ובעזרת פטישים וּבַמַּקָּבוֹת הוא יִצְּרֵהוּ ומעניק לו את צורתו הסופית. האומן משקיע במלאכה את כל עוצמתו הפיזית וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ, ומתוך דבקות בעבודה או מחשש שהמתכת תתקרר הוא מגיע למצב שבו הוא גַּם רָעֵב וְאֵין כֹּחַ לֹא שָׁתָה מַיִם וַיִּיעָף. מכאן שאם היוצר עצמו חלש וזקוק למזון ולמים כדי להתקיים, יצירתו הדוממת חסרת כל תועלת ובוודאי שאינה יכולה להשפיע כוח על אחרים.