ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק ו׳

ה' מכריז על נצחיותו, אחדותו ושלטונו המוחלט, כמסר של נחמה לעם ישראל ותשובה כנגד תפיסות אליליות. הוא מציג את עצמו בתור מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ, שכן הוא שלט עליהם בעבר בארצם והוא עתיד לגאול אותם משלטון זר בגלות. שלטונו אינו מוגבל רק לעמו אלא מקיף את הבריאה כולה, ולכן הוא יְהֹוָה צְבָאוֹת, האדון על צבאות השמיים והארץ גם יחד. בהצהרה אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן הוא מבהיר כי הוא קיים לפני בריאת העולם ויישאר לאחר קצו, וכן שהוא הגואל הראשון ממצרים והאחרון באחרית הימים. לבסוף, הקביעה וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים שוללת לחלוטין קיום של אלים נוספים או כוחות טבע בעלי רצון עצמאי, ומדגישה שהכל מונהג רק מכוחו.