ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק כ״ח

ה' מכוון את בחירתו של מלך נוכרי כדי שישמש שליח להשבת עם ישראל לארצו. הוא פונה לְכוֹרֶשׁ, שמשמעות שמו בפרסית היא שמש, ומכנה אותו רֹעִי כמטפורה למלך ומנהיג צדיק הדואג לעמו, או כאדם שה' מגלה לו את רעיונותיו הנסתרים. בזכות בחירה זו המלך וְכָל חֶפְצִי יַשְׁלִם, כלומר ימלא את רצון ה' להחריב את בבל ולשחרר את ישראל מהגלות. ייעודו המעשי הוא לצוות וְלֵאמֹר לִירוּשָׁלִַם תִּבָּנֶה וְהֵיכָל תִּוָּסֵד. הבחירה במילה תִּוָּסֵד מלשון יסוד היא מדויקת, שכן בימיו הונחו רק יסודות המקדש ומלאכת הבנייה הושלמה מאוחר יותר, דבר המרמז גם כי הבניין השלם מיוחס לה' עצמו.