ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק כ״ג

הבריאה כולה נקראת לפצוח בשיר כמשל לשמחה הכלל עולמית שתמלא את המציאות עם יציאת עם ישראל מהגלות. הקריאה מקיפה את היקום, מן השָׁמַיִם ועד תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ שהן הנקודה העמוקה ביותר, ודורשת מהם רׇנּוּ והָרִיעוּ, כלומר לשמוח ולהשמיע קול תרועה. אל השמחה מצטרפים גם ההָרִים, היַעַר וְכׇל עֵץ בּוֹ שנקראים פִּצְחוּ רִנָּה, לפתוח את פיהם בקול שירה גדול, כדי להעיד שהשגחת ה' שולטת במערכות הכוכבים וחודרת לכל פרט בטבע. סיבת השמחה היא כִּי עָשָׂה יְהֹוָה את שהבטיח וכִּי גָאַל יְהֹוָה יַעֲקֹב, כך שבאמצעות הנסים וּבְיִשְׂרָאֵל יִתְפָּאָר ותפארתו תתגלה לעמים, ויש המפרשים כי איתני הטבע שמחים שניצלו מהשמדה על חטאי עבודה זרה בזכות חזרת העם בתשובה.