קריאת תיגר אלוהית מוחלטת ניצבת במוקד דברים אלו. ה' מציג את שליטתו הבלעדית בהיסטוריה, מימי הבראשית ועד לאחרית הימים, כהוכחה הניצחת לאחדותו ולקדמותו. הוא מאתגר את כל מי שמתיימר להיות אלוה או להאמין באלוהויות אחרות, להוכיח את כוחם דרך הבנת העבר וחיזוי העתיד.
ה' פותח בקריאה וּמִי כָמוֹנִי יִקְרָא, איתגור לכל מי שמעז להרים את קולו ולטעון שהוא אל כמוהו [אבן עזרא]. ה' דורש מאותו אל מתחרה: וְיַגִּידֶהָ וְיַעְרְכֶהָ לִי שיבוא ויפרוש לפניו את נבואותיו ואת סדר המאורעות [רש"י, רד"ק, שד"ל]. המילה וְיַעְרְכֶהָ משמעותה עריכה וסידור [מצודת ציון], והיא מצביעה גם על הסדר המופתי של העולם, שבו כל חלקי הטבע קשורים זה בזה ומשלימים למערכת אחת המעידה על בורא יחיד וחכם [מלבי"ם].
האתגר ממשיך אל חקר העבר, אל היכולת להסביר את הקורות מִשּׂוּמִי עַם עוֹלָם. רוב הפרשנים מסכימים כי צירוף זה מתייחס לבריאת העולם, לאנושות הראשונה ולכלל הנבראים מאז ומעולם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. גישה אחרת מפרשת זאת כהתייחסות לאומות הקדומות ביותר, שכן ה' לבדו כונן כל אומה, ולכן רק הוא יודע את עתידן [שד"ל]. מנגד, יש מי שרואה בכך רמז ליצירת עם ישראל כעם ייחודי ומובדל שאין לו מקביל באומות, עובדה שבעצמה מעידה על כך שיש רק בורא אחד [אהבת יהונתן].
מכאן עובר האתגר אל העתיד: וְאֹתִיּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה. יש המפרשים את המילה וְאֹתִיּוֹת כדברי מופת וניסים [רש"י, רד"ק]. אולם, הגישה המרכזית רואה בשתי המילים ביטויים של זמן (מלשון ביאה או הגעה). בתוך גישה זו קיימת מחלוקת מעניינת על ציר הזמן: דעה אחת גורסת כי וְאֹתִיּוֹת הן מאורעות העתיד הקרוב, ואילו וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה מתייחסות לעתיד הרחוק [רד"ק, מצודת דוד]. דעה הפוכה טוענת כי דווקא וְאֹתִיּוֹת מסמלות את העתיד הרחוק שרק החל את תנועתו לקראתנו, בעוד וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה הן העתיד הקרוב שכבר עומד בפתח [שד"ל]. גישה שלישית מחלקת זאת להווה ועתיד: וְאֹתִיּוֹת הן הדברים שכבר הגיעו ומתרחשים בהווה, ווַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה הן העתידות [מלבי"ם]. מבחינה לשונית, יש המציעים ששתי המילים נושאות משמעות זהה, אלא שהאחת מקורה בשפה הארמית (שורש את"ה) והשנייה בעברית (שורש בו"א), והן הובאו יחד לתפארת המליצה [שד"ל].
בסיום, ה' דורש מאותם אלילים שיַגִּידוּ לָמוֹ. כלומר, שיגידו את העתידות לעצמם כדי להצדיק את טענותיהם [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא], או שיגידו זאת לאותו עם עולם שנידון קודם לכן [מלבי"ם, מצודת ציון]. עצם היכולת לחזות את העתיד במדויק מהווה הוכחה ניצחת לאחדות ה', שהרי לו היו מספר אלוהויות, ייתכן שלא היו מסכימים ביניהם על העתיד [אהבת יהונתן]. ה' מוכיח את שליטתו זו בכך שהוא מבשר מראש על אירועים כבירים שעוד טרם התרחשו, כמו חורבן הבית, הגלות ועליית כורש [רש"י].