תחת הקריאה זְכָר אֵלֶּה, נדרש העם לזכור את ריקנות עבודת האלילים כדי לא להתפתות אחריה, או לחלופין להכיר בחטאיו ובזהותו האמיתית. הפנייה הכפולה אל יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל מאחדת את כל חלקי העם והאדם, החל מההמון הפשוט והטבע החומרי, ועד לצדיקים ולנפש האלוהית. הקביעה כִּי עַבְדִּי אָתָּה יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי מדגישה כי ה' ברא את העם ועיצב אותו היסטורית כדי שיהיה כפוף להשגחתו הישירה בלבד, ללא תלות בכוחות הטבע. סיום הפסוק במילה תִנָּשֵׁנִי, שמשמעותה שכחה, מקפל בתוכו ציווי והבטחה גם יחד: דרישה מהעם לֹא לשכוח את ה' לטובת אלילים, ולצידה הבטחה אלוהית שהעם לעולם לא יישכח מלפניו.
ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק כ״א
זְכׇר־אֵ֣לֶּה יַֽעֲקֹ֔ב וְיִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י עַבְדִּי־אָ֑תָּה יְצַרְתִּ֤יךָ עֶֽבֶד־לִי֙ אַ֔תָּה יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א תִנָּשֵֽׁנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.