ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק ח׳

ה' קורא לעם ישראל אַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּרְהוּ, כלומר אל תחושו חרדה ושיתוק ואף אל תהרהרו בפחד מפני אלילים שקריים או קשיי הגלות. ביטחון זה נשען על העבר המשותף, שכן הֲלֹא מֵאָז הִשְׁמַעְתִּיךָ וְהִגַּדְתִּי וְאַתֶּם עֵדָי, כאשר העם חווה בעצמו את ההתגלות הפומבית במעמד הר סיני ואת הניסים, ועצם הישרדותו לאורך ההיסטוריה מהווה עדות חיה להשגחה. מתוך עדות ברורה זו עולה הקביעה הֲיֵשׁ אֱלוֹהַּ מִבַּלְעָדַי, השוללת לחלוטין קיומה של כל רשות אחרת. לכן וְאֵין צוּר בַּל יָדָעְתִּי, כלומר אין שום כוח ותוקף בעולם שאינו שואב את כוחו ישירות מה', המכיר את בריותיו בחיבה ויודע כי כל הכוחות הזרים הם הבל וחסרי ממשות.