ישעיהו, פרק מ״ד, פסוק ט״ז

האיוולת שבעבודת האלילים נחשפת כאשר האדם לוקח עץ אחד, הופך חלק ממנו לאל ואת השאר מנצל להנאות חומריות פשוטות. הוא לוקח רק את חֶצְיוֹ של העץ ושורף אותו בְּמוֹ אֵשׁ, בתוך האש, כך שעַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל, יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע ללא כל חוסר. במקביל הוא מתענג על החום, אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח, ומשמיע קריאת שמחה באומרו חַמּוֹתִי, כלומר התחממתי. לבסוף הוא מכריז רָאִיתִי אוּר, שמשמעותו הנאה ממראה הלהבה, או לחלופין תחושת רווחה והצלה. חוויות אלו מוכיחות כי מדובר בעץ בוער שמתנהג על פי חוקי הטבע הרגילים ואינו קונה שום קדושה.