יצא לכם פעם לאסוף קרשים למדורה, להתחמם מהאש ולהכין עליה אוכל טעים? תארו לעצמכם אדם שלוקח בול עץ אחד גדול וחותך אותו. הוא לוקח חֶצְיוֹ, כלומר רק חלק מהעץ, ושורף אותו בְּמוֹ אֵשׁ, בתוך האש. מאותו חצי של עץ הוא מפיק תועלת פשוטה ורגילה. קודם כל הוא מכין אוכל, עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל, הוא צולה בשר, אוכל ונהנה. אחר כך הוא גם נהנה מהחום של המדורה, אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח, הוא מתחמם ומשמיע קריאה של שמחה ותענוג. הוא מכריז חַמּוֹתִי, כלומר התחממתי ונעים לי, ומוסיף רָאִיתִי אוּר, שפירושו הסתכלתי וראיתי את השלהבת של האש.
האדם הזה מרגיש ורואה שהעץ מתנהג בדיוק לפי חוקי הטבע. אבל אז קורה משהו מוזר. את החלק שנשאר מאותו עץ בדיוק, הוא לוקח, מפסל ממנו פסל ומתפלל אליו! הוא משלה את עצמו שהחצי השני של העץ יציל אותו בעת צרה. זה מראה עד כמה עבודת האלילים היא חסרת היגיון. הרי איך ייתכן שחצי אחד של העץ משמש לדברים רגילים כמו בישול וחימום, והחצי השני של אותו עץ בדיוק יהפוך פתאום לאל קדוש? בגלל הרעיון החשוב הזה, התורה אוסרת עלינו לשבור את אבני המזבח. התורה רוצה למנוע מצב שבו חצי אבן מתגלגלת בביזיון ברחוב, בזמן שהחצי השני שלה משמש לקודש.