ה' מצהיר על שליטתו המוחלטת בהיסטוריה ובמנהיגי אומות העולם, ומדגים כיצד קיסר נוכרי אדיר פועל ככלי שרת אלוהי למען גאולת ישראל. הנבואה מדגישה מהלך מדיני פלאי שמונע כולו מרצון שמיים, ולא מאינטרסים פוליטיים או כלכליים רגילים.
הפרשנים מסכימים כי הפסוק כולו סובב סביב דמותו של כורש מלך פרס. המילים אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ מציינות שה' הוא שעורר את ליבו של כורש לפעולה [מצודת ציון, אבן עזרא]. התעוררות זו נעשתה בְצֶדֶק, מושג שמתפרש בשני אופנים משלימים: מצד אחד, עשיית צדק עם עם ישראל על ידי שחרורו מהגלות והצלתם ממשעבדיהם [מלבי"ם, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ומצד שני, הוצאה לפועל של דין צדק כנגד בבל, שהייתה ראויה לאובדן ולהחרבה בשל מעשיה [מצודת דוד, רד"ק].
כדי להבטיח את הצלחתו של כורש, ה' מבטיח: וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר. הליכתו של כורש תהיה חלקה והוא לא ייכשל בדרכו [מצודת דוד], וה' יכין עבורו את כל האמצעים הדרושים [מלבי"ם] למטרה אחת ברורה: הוּא יִבְנֶה עִירִי [אבן עזרא]. כורש לא רק יאפשר את הבנייה, אלא יספק בעצמו את הכסף והזהב לבניין ירושלים והמקדש [מצודת דוד, רד"ק], ובמקביל וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ – הוא ישחרר את ישראל וישיבם לארצם [מצודת דוד].
החלק המפתיע ביותר במהלך של כורש הוא שמעשיו ייעשו לֹא בִמְחִיר וְלֹא בְשֹׁחַד. המילה בִמְחִיר משמעותה שווי של דבר או תמורה חלופית [מצודת ציון]. הפרשנים עומדים על חריגות המעשה: דרכו של עולם היא שקבלן דורש תשלום על בנייה, ושליט דורש שוחד או כופר כדי לשחרר שבויים, אך כורש יעשה זאת ללא כל דרישת תמורה [מלבי"ם]. יתרה מכך, מחוות מדיניות בסדר גודל כזה גובות בדרך כלל מחיר פוליטי, אך היהודים לא היו במעמד חשוב מספיק שיכול היה להעניק לכורש רווח כלשהו מצעד זה [ביאור שטיינזלץ].
המניע האמיתי לפעולותיו של כורש לא היה כלכלי או פוליטי. הוא פעל מתוך בחירה חופשית ומרצונו המלא [ביאור שטיינזלץ], מתוך הבנה עמוקה שה' הוא שהמליכו ונתן לו את כוחו, ולכן חפץ רק לעשות את רצון בוראו [רד"ק, מלבי"ם].