גאוותו של הנברא המבקש לקרוא תגר על בוראו משולה לאבסורד שבו חומר הגלם מנסה להכתיב לאומן את צורתו. הפרשנים נחלקו בשאלה כלפי מי בדיוק מכוונת תוכחה זו, ומתוך כך עולות מספר גישות מרכזיות להבנת הרקע לפסוק.
גישה אחת מייחסת את הדברים למלכי אומות העולם שפעלו בגאווה. יש הסבורים כי מדובר בבלשאצר מלך בבל, שהשתמש בכלי המקדש וחשב שיוכל להתנשא מול ה', אך בסופו של דבר נופץ ככלי חרס ונהרג באותו הלילה [מצודת דוד, רד"ק, חומת אנך]. אחרים סבורים כי מדובר בנבוכדנצר, שניסה לבטל את גזרות השמים וחשב עצמו לאל ולא לנברא [אברבנאל]. דעה נוספת באותו כיוון מייחסת את הדברים לאשטראגיס, סבו של כורש מלך פרס, שניסה להרוג את נכדו עם היוולדו ובכך ניסה להילחם בגזרת ה' [אברבנאל].
מנגד, יש המפרשים כי הפסוק מופנה דווקא כלפי עם ישראל, המתרעמים ומתלוננים על קושי הגלות בבבל [שד"ל], או ספציפית כלפי הנביא חבקוק, שבא בטענות לה' על כך שהוא מאריך את הצלחתו של נבוכדנצר הרשע. על כך משיב לו ה' שאין זה ראוי לריב עמו, שכן הוא פועל להושיע את עמו בזמן הנכון [רש"י, אברבנאל]. במישור הפילוסופי והכללי יותר, הפסוק מבקר את מי שכופר בנבואות ה' [אבן עזרא], או את האדם התוהה מדוע נברא העולם מחומר גשמי שיש בו חסרונות, העדר ומוות, ושואל מדוע לא נברא מושלם ובלתי משתנה כמו זהב [מלבי"ם].
הנביא פותח בקריאת הוֹי כלפי מי שרָב, כלומר מנהל מריבה [מצודת ציון, אבן עזרא] אֶת־יֹצְרוֹ – עם בוראו הפועל ועושה אותו [מלבי"ם]. האדם המתווכח אינו אלא חֶרֶשׂ – חרס שביר, העשוי מחֹמֶר שהוא טיט, ונחשב כאחד מתוך חַרְשֵׂי אֲדָמָה [מצודת ציון, שטיינזלץ]. מנגד, יש המנקדים את המילה כ"חָרָשֵי", ומפרשים כי הפסוק מתאר חרס המריב עם אומני האדמה [שד"ל].
הפסוק שואל בתמיהה: הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה? האם לטיט יש ממשות וכוח להעביר ביקורת על הקדר ולומר לו כיצד לפעול? [מצודת דוד, שטיינזלץ]. ביקורת זו באה לידי ביטוי בטענה וּפָעָלְךָ אֵין־יָדַיִם לוֹ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שביטוי זה מהווה טענה כלפי איכות העבודה – כאילו המעשה נעשה ללא ידיים, בחוסר חכמה, או שאין ליוצר שליטה וכוח לעשות כרצונו. יש המפרשים זאת כחוסר מקום וקיום [רש"י]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מבינים את המילה "ידיים" כפשוטה: החרס מתלונן בפני הקדר מדוע לא יצר לו ידות (ידיות) לאחיזה [שד"ל], או לחלופין, החומר מלין מדוע לא נברא עם ידיים ואיברי תנועה כשל יצור חי [מלבי"ם].