קריאת הוֹי מופנית כלפי אדם הרָב ומתווכח אֶת־יֹצְרוֹ, ה' שברא אותו. גאוות הנברא המבקש לקרוא תגר על בוראו משולה לאבסורד שבו חֶרֶשׂ שביר מטיט בא בטענות לאומן, בהיותו רק אחד מתוך חַרְשֵׂי אֲדָמָה. תוכחה זו מכוונת כלפי מלכים גאוותנים שניסו לבטל את גזרות ה', וכן כלפי בני אדם ועם ישראל המתרעמים על קשיי המציאות והגלות. הפסוק שואל בתמיהה הֲיֹאמַר חֹמֶר לְיֹצְרוֹ מַה־תַּעֲשֶׂה, כלומר האם לטיט יש זכות להעביר ביקורת על הקדר ולטעון וּפָעָלְךָ אֵין־יָדַיִם לוֹ. טענה זו נשמעת כאילו עבודת ה' נעשתה ללא חכמה ושליטה, או כהתרעמות של החומר על כך שלא נברא מושלם, עם ידיות אחיזה או איברי תנועה משל עצמו.
ישעיהו, פרק מ״ה, פסוק ט׳
ה֗וֹי רָ֚ב אֶת־יֹ֣צְר֔וֹ חֶ֖רֶשׂ אֶת־חַרְשֵׂ֣י אֲדָמָ֑ה הֲיֹאמַ֨ר חֹ֤מֶר לְיֹֽצְרוֹ֙ מַֽה־תַּעֲשֶׂ֔ה וּפׇעׇלְךָ֖ אֵין־יָדַ֥יִם לֽוֹ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.