זעקת הוֹי מופנית כלפי מי שמעז להטיל ספק בהחלטותיו של ה', התנהגות המשולה לכפיות טובה קיצונית של בן המבקר את הוריו, או של אדם זר החושב בטעות שהוא מרחם על הילד יותר ממולידיו. המבקר פונה לְאָב ושואל מַה־תּוֹלִיד, ואז פונה לאם, המכונה כאן וּלְאִשָּׁה בסמיכות לאב, ושואל מַה־תְּחִילִין, כלומר מדוע סבלת את חבלי הלידה כדי להעניק חיים בעולם של סבל ומוות. תהייה קיומית זו היא סכלות המתעלמת מכך שעצם החיים הם חסד לעומת חוסר הקיום, והיא כה חמורה עד שהמקרא קוטע את דבריו ואינו מוסיף עליהם דבר. בהקשר ההיסטורי, המשל לועג למלך בבל שמתנשא על ה' ותוהה מדוע אפשר מלכתחילה את גלות ישראל אם ממילא בכוונתו להושיעם לבסוף.
ישעיהו, פרק מ״ה, פסוק י׳
ה֛וֹי אֹמֵ֥ר לְאָ֖ב מַה־תּוֹלִ֑יד וּלְאִשָּׁ֖ה מַה־תְּחִילִֽין׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.