נבואה זו מופנית אל מלך נוכרי, כורש מלך פרס, ומבטיחה לו הצלחה צבאית חסרת תקדים. ה' מעניק לכורש כוח ושלטון לא למען תהילתו האישית, אלא כחלק ממהלך היסטורי אלוהי שנועד להביא להחרבת בבל ולאפשר לגולי עם ישראל לשוב לירושלים ולבנות את המקדש [רד"ק, חומת אנך, אברבנאל].
התואר לִמְשִׁיחוֹ מבטא מינוי לגדולה, רוממות ומלכות, ואינו מחייב משיחה פיזית בשמן או משמעות של גואל רוחני [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שתואר זה מכוון לכורש עצמו, שה' בחר בו וייעד אותו למשימה זו, ואף קרא בשמו מאות שנים לפני שנולד [אברבנאל]. עם זאת, יש המציעים כי המילה מתייחסת לנביא עצמו, שעליו הוטל למסור את הנבואה לְכוֹרֶשׁ [אבן עזרא]. בנוסף, טעמי המקרא בפסוק מפרידים בין המילים, כך שהמילה מופיעה עם טעם זרקא ללא סגול אחריה. חריגה דקדוקית זו משמשת בסיס לדרשת חז"ל ולפיה ה' פונה אל מלך המשיח האמיתי וקובל בפניו על מעשיו של כורש [רש"י, שד"ל, מנחת שי].
ההבטחה אֲשֶׁר־הֶחֱזַקְתִּי בִימִינֹו מהווה מליצה לכך שה' נותן לכורש כוח ותוקף להצליח במלחמותיו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הצלחה זו מתבטאת בשלושה מישורים של כיבוש צבאי [אברבנאל]:
ראשית, הכנעת המוני העם המבוטאת במילים לְרַד־לְפָנָיו גּוֹיִם. רוב הפרשנים מסבירים שמקור המילה הוא מלשון רידוד ושטיחה, כלומר האומות ישטחו ארצה וייכנעו תחת רגליו [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון ירידה, שהגוים ירדו ויושפלו לפניו [אברבנאל], או מלשון רדייה ושלטון נוקשה [מלבי"ם].
שנית, שבירת כוחם של המנהיגים, כפי שנאמר וּמָתְנֵי מְלָכִים אֲפַתֵּחַ. בעת העתיקה, חגירת המותניים באזור סימלה זריזות, גבורה והכנה לקרב. פתיחת החגורה והתרתה משמעותה שבירת כוחם של המלכים הלוחמים, החלשתם, ואף גרימה לכך שישליכו את חרבם וייכנעו [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
שלישית, הבקעת הערים הבצורות, ובמיוחד שערי בבל החזקים [רש"י, מצודת דוד]. ה' מבטיח לִפְתֹּחַ לְפָנָיו דְּלָתַיִם וּשְׁעָרִים לֹא יִסָּגֵרוּ. הפרשנים מבחינים בין המושגים: השערים הם חלל הפתח החיצוני של העיר, ואילו הדלתות הן הלוחות הפיזיים הפנימיים והחיצוניים הנועלים את הפתח [רש"י, מלבי"ם]. ה' יפתח בפני כורש את הדלתות הפנימיות והחיצוניות כאילו מעולם לא היו סגורות [רד"ק, מלבי"ם]. יתרה מכך, כאשר ישמעו שאר הערים על מפלתו של האויב החזק, הן יפחדו כל כך עד שייכנעו מרצון, ושעריהן אפילו לא ייסגרו בניסיון להתגונן מפניו [אברבנאל].