הופעתו של ה' בעולם מלווה פעמים רבות בהסתרת פנים, וכאשר הישועה מתגלה, מתברר למפרע כיצד ההשגחה פעלה גם מתוך ההעלם. ביחס לזהות הדובר בפסוק, קיימת מחלוקת בין המפרשים. גישה אחת גורסת כי אלו דברי האומות, אשר לבסוף יכירו בגדולת ה' ויודו באמת זו [רש"י, רד"ק, אבן עזרא], בעוד גישה אחרת סבורה כי אלו דברי הנביא עצמו [רד"ק, שד"ל].
המילה אָכֵן מתפרשת במובן של באמת או לאמיתו של דבר [מצודת ציון, אבן עזרא]. המילה מִסְתַּתֵּר מצביעה על כך שבניגוד לאלילים שיש להם דמות ופסל מוחשיים, ה' אינו נראה לעין [ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. מבחינה דקדוקית, הפועל מופיע בבניין התפעל, דבר המורה על פעולה אקטיבית של הסתרה עצמית [אבן עזרא]. בנוסף, יש המפרשים שההסתרה מתייחסת לכך שעצתו ותוכניתו של ה' נסתרות מעיני אדם [שד"ל].
באשר לסיבת ההסתרה, הפרשנים מציגים מספר כיוונים. יש המסבירים כי ה' מסתיר את עצמו מן הגויים שאין לו חפץ בהם [אבן עזרא]. לעומת זאת, פרשנים אחרים ממקדים את ההסתרה במערכת היחסים עם עם ישראל: ה' מסתיר את כוחו ויכולתו בשעת גביית החובות והעונשים על עוונות העם, עד שנראה כביכול שאין בו כוח להושיע [רש"י, שד"ל]. למרות הסתרה זו, ההשגחה אינה פוסקת. ה' מדומה לאדם המסתיר את עצמו מחברו כך שהחבר אינו רואה אותו, אך הוא עצמו ממשיך לצפות בו מבעד לחרכים ולהשגיח עליו גם בעת הצרה [מלבי"ם].
בסופו של דבר, כאשר מתעוררים רחמיו של ה' והוא חפץ בכך, הוא מגלה את יכולתו ומוכיח כי הוא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ. דווקא מתוך אותה הסתרה ארוכה, מתגלים לבסוף כוחו וגבורתו של ה' לעין כל באמצעות התשועה שהוא מביא לעמו [רש"י, רד"ק, שד"ל].