הבטחה אלוהית יוצאת דופן מופנית אל מלך זר, ובה התחייבות להעניק לו הון עצום ונסתר. הענקת השפע אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי חינוכי והיסטורי שנועד להוביל את המלך להכרה בבורא עולם ובהשגחתו על עם ישראל.
ההבטחה וְנָתַתִּי לְךָ מתייחסת למסירת אוצרותיה העצומים של בבל לידי כורש, ויש המוסיפים כי מדובר גם בשלל המדינות הנכבשות ואוצרותיו של קרויסוס מלך לידיה [מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, שד"ל]. הביטוי אוֹצְרוֹת חֹשֶׁךְ משקף את מנהג העולם בימי קדם לאצור כסף, זהב ואבנים טובות במקומות חשוכים עמוק מתחת לפני הקרקע [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על כפל הלשון בביטוי וּמַטְמֻנֵי מִסְתָּרִים, הנגזר משורש הטמנה [מצודת ציון]. ישנה הבחנה דקה בין דבר קבור המכוסה בעפר אך נמצא במקום גלוי ברחוב, לבין דבר שמקומו נסתר לחלוטין. ההבטחה כאן היא לאוצרות שהם גם קבורים באדמה וגם נמצאים במקומות סתר נעלמים שאיש אינו יודע עליהם [מלבי"ם]. גישה נוספת מפרשת זאת באופן מטאפורי, כעושר ונכסים טהורים שיד זרים מעולם לא שלטה בהם, כאילו נשמרו בחשכה עד לבואו של כורש [שד"ל].
מטרת הנתינה מפורשת מיד לאחר מכן: לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'. בתחילת דרכו כורש לא היה ירא את ה' [אבן עזרא], והניצחונות העל טבעיים נועדו להוכיח לו כי הצלחתו הכבירה אינה נובעת מכוחו הצבאי או מחכמתו, אלא מרצון ה' בלבד [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בניגוד למלכים קודמים כמו מלך אשור ונבוכדנצר, שהתגאו בעוצם ידם, כורש נועד להבין שה' הוא המשפיל והמגביה מלכים. ואכן, היסטורית כורש הפנים זאת והצהיר כי ה' אלוהי השמיים נתן לו את כל ממלכות הארץ [רד"ק, שד"ל].
ההוכחה הניצחת לאמיתות האל טמונה במילים הַקּוֹרֵא בְשִׁמְךָ. ה' ייעד את כורש לתפקידו וקרא לו בשמו עוד בטרם נולד [רש"י, מצודת דוד]. ידיעה מראש זו מוכיחה מעל לכל ספק את שליטתו המוחלטת של ה' בהיסטוריה [שד"ל]. לבסוף, המהלך העולמי כולו נושא חותם כפול: הוא נועד להגדיל את שמו של ה' בעולם, אך בד בבד הוא נעשה מפני שה' הוא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, המכוון את גלגלי ההיסטוריה ואת עליית האימפריות למען השגחתו וישועתו של עמו [מלבי"ם].