קרה לכם פעם שפגשתם מישהו שמדבר ממש יפה, אבל כשמסתכלים על המעשים שלו מגלים שהוא מתנהג בדיוק ההפך? הנביא מדבר אל העם רגע אחרי שהוא מבשר להם שהם עומדים לחזור מהגלות, ומסביר להם שהם ניצלים למען הכבוד של ה', ולא בגלל שהם התנהגו כמו שצריך. הנביא פונה אל בית יעקב הנקראים בשם ישראל. הוא מתכוון שהעם מתגאה וקורא לעצמו בשם המכובד והחשוב "ישראל", אבל בפועל לא מתנהג ביושר שמתאים לשם הזה. הוא מוסיף שהם וממי יהודה יצאו. כמו שמים נובעים ממקור, כך העם הזה הוא הצאצא של שבט יהודה המיוחד, השבט של המלכים ושל בית המקדש. הנביא מאוכזב, כי הם היו אמורים ללמוד מהמעשים הטובים של האבות שלהם, אבל במקום זאת הם בחרו בדרך לא טובה. כלפי חוץ, נראה שהם מאוד מאמינים, כי הם הנשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו. הם כל הזמן מזכירים את ה' בדיבורים שלהם ונשבעים בשמו. אבל הנביא מגלה שכל זה קורה לא באמת ולא בצדקה. בפה שלהם הם מזכירים את ה', אבל הלב שלהם והמעשים שלהם רחוקים ממנו מאוד. הם לא מתנהגים ביושר ולא עושים מעשים טובים. זה ממש כמו אדם שנשבע בחיי המלך, אבל באותו זמן מורד בו.
ישעיהו, פרק מ״ח, פסוק א׳
שִׁמְעוּ־זֹ֣את בֵּֽית־יַעֲקֹ֗ב הַנִּקְרָאִים֙ בְּשֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִמֵּ֥י יְהוּדָ֖ה יָצָ֑אוּ הַֽנִּשְׁבָּעִ֣ים ׀ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֗ה וּבֵאלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יַזְכִּ֔ירוּ לֹ֥א בֶאֱמֶ֖ת וְלֹ֥א בִצְדָקָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.