קרה לכם פעם שראיתם מישהו כל כך מתלהב מרעיון לא טוב, עד שהוא פשוט שוכח מהי הדרך הנכונה להתנהג? הנביאים מדמים את העזיבה של דרך ה׳ וההליכה אחרי עבודה זרה לבגידה של ממש. זה מתחיל מרצון חזק ומבלבל, ונגמר במעשים עצובים מאוד.
האנשים באותה תקופה היו הַנֵּחָמִים, מילה שמזכירה את המילה חום ומתארת התלהבות ותשוקה גדולה. אבל במקום להתלהב מדברים טובים, הם נהרו בהתלהבות לעבוד עבודה זרה. הם היו מתאספים סביב עצי סרק גדולים שנקראים בָּאֵלִים, ועשו זאת תַּחַת כׇּל עֵץ רַעֲנָן, כלומר מתחת לעצים ירוקים שמלאים בהמון ענפים, ממש בגלוי ובלי להתבייש.
ההתלהבות הרעה הזו לעבודה זרה הובילה אותם למעשה נורא, והם הפכו להיות שֹׁחֲטֵי הַיְלָדִים. מתוך בלבול עמוק ואמונה בפסלים, הם היו מוכנים אפילו לוותר על הילדים שלהם ולהקריב אותם כקורבן לאותה עבודה זרה. המעשים הקשים האלו קרו בַּנְּחָלִים, בתוך עמקים עמוקים, תַּחַת סְעִפֵי הַסְּלָעִים. המילה סעיפים מזכירה לנו ענפים של עץ, אבל כאן הכוונה היא לסלעים בולטים שיוצאים מתוך ההר ממש כמו ענף. החוטאים היו מעמידים את הפסלים שלהם גבוה על בליטות הסלעים האלו, ועובדים להם בעמקים שלמטה.