קרה לכם פעם שהרגשתם כל כך רחוקים ממישהו שאתם אוהבים, עד שזה הרגיש כאילו אתם בכלל לא מכירים? הנביא מרגיש כאב גדול כי עם ישראל נמצא בגלות קשה ומרגיש רחוק מאוד מה'. מתוך העצב הזה, הוא אומר לה' שהעם מרגיש עכשיו כאילו לֹא מָשַׁלְתָּ בָּם וכאילו לֹא נִקְרָא שִׁמְךָ עֲלֵיהֶם. כלומר, בגלל הצרות, זה מרגיש להם כאילו ה' מעולם לא היה המלך שלהם והם מעולם לא היו העם המיוחד שלו.
אבל אז הנביא מתחיל להתפלל. הוא משתמש במילה לוּא, שהמשמעות שלה היא פשוט "הלוואי". הנביא מתחנן ומבקש: הלוואי שהיית קורע את השמיים! השמיים מרגישים לו עכשיו כמו קיר גדול שמפריד בין ה' לעם ישראל, והוא מבקש שה' יפתח אותם וירד למטה כדי להציל אותנו, בדיוק כמו שעשה פעם. הנביא ממשיך ומתאר שאם ה' יתגלה בעוצמה כזו, הָרִים נָזֹלּוּ. המילה הזו מזכירה נזילה של מים, והכוונה היא שאפילו ההרים החזקים והגדולים ממש ירעדו ויימסו כשה' ירד אל העולם.