ההיסטוריה האנושית מתנקזת אל רגע שיא שבו ה' מגיב למעשי האנושות, מקבץ את אומות העולם ומגלה את מלכותו וצדקתו לעיני כול.
הפרשנים מציגים מספר דרכים להבנת תחילת הפסוק, וְאָנֹכִי מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבֹתֵיהֶם בָּאָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' מצהיר כי הוא מודע היטב לכל מעשיהם הרעים ומחשבותיהם של עובדי האלילים, כאילו הוא נמצא עמהם [מצודת דוד, צאינה וראינה]. מעשים ומחשבות אלו "באים" לפני ה', והם אלו שמחייבים אותו להגיב ולקבץ את העמים [רש"י, שד"ל]. מבחינה לשונית, המילה בָּאָה מופיעה בלשון יחיד למרות שהיא מתייחסת למחשבות ברבים, תופעה דקדוקית המוכרת במקרא [שד"ל]. פרשנים אחרים מסבירים כי בסמוך למילה בָּאָה חסרה המילה "עת", כלומר: באה העת והזמן לאסוף את הגויים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד].
מטרת הפעולה האלוהית היא לְקַבֵּץ אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהַלְּשֹׁנוֹת. המילה וְהַלְּשֹׁנוֹת מתארת את האומות השונות, המחולקות ונקראות כך על שם השפות הייחודיות שלהן [מצודת ציון]. קיבוץ זה אינו אירוע של שלום, אלא מהלך לקראת מלחמה. ה' מסבב את פני הדברים ושותל בלב האומות את התוכנית להתאסף ולעלות למלחמה על ירושלים, היא מלחמת גוג ומגוג [רד"ק, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. מטרת ההתכנסות היא להוכיח לאומות כי אמונתם באלילים היא הבל ושקר, ולהראות להם את טעותם [רש"י, מלבי"ם, שד"ל].
כאשר האומות יתקבצו, וּבָאוּ וְרָאוּ אֶת כְּבוֹדִי. ראיית כבוד ה' תתבטא בכך שה' יעשה בהם דין, ינקום ברשעים ויכה אותם, וכך יכיר כל העולם באחדותו המוחלטת של ה' [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם, שד"ל]. יש המקשרים זאת למגפה המתוארת בנבואת זכריה, שתפגע באומות הצרות על ירושלים [רש"י].
מנגד, קיימת גישה ייחודית המפרשת את הפסוק לא רק כעונש לגויים, אלא כהבטחה לקיבוץ גלויות שלם של עם ישראל. לפי פירוש זה, ה' יודע את מחשבותיהם של צאצאי ישראל שהתבוללו, נאנסו להמיר את דתם ונטמעו בין העמים עד ששכחו את זהותם. לעתיד לבוא, בדומה למכות מצרים, כאשר ה' יכה את האומות, אותם יהודים נסתרים יינצלו מן המכות. דרך הצלתם תתגלה זהותם האמיתית והם ישובו ויתחברו לעמם [אהבת יהונתן].