רגע דרמטי של עשיית דין ונקמה עולה מתוך המרחבים המקודשים, ומלווה בצלילים עזים המהדהדים בעוצמה. הופעתו של ה' במשפט מביאה עמה רעש אדיר, המבשר על הפיכת המציאות ועל תשלום גמול לרשעים.
הפרשנים מסבירים כי קול שאון משמעותו רעש והמייה של המון [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הנבואה בנויה באופן מדורג ומציגה שלושה קולות נפרדים שמתחברים יחד למערכת שלמה של ענישה [מלבי"ם].
תחילה נשמע הקול מֵעִיר, היא עיר הקודש ציון וירושלים, ולאחר מכן הוא מהדהד וממוקד יותר כשהוא יוצא מֵהֵיכָל, כלומר מבית המקדש [אבן עזרא, מצודת דוד]. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בנבואה לעתיד לבוא, לימות המשיח, אז יצא קול הרעש מירושלים כהכרזת מלחמה ואיום כלפי אומות העולם, ובראשן גוג ומגוג [רד"ק, מצודת דוד, צאינה וראינה]. יש המרחיבים ומפרשים כי המילה היכל יכולה לרמז גם להיכל הקודש שבשמים, כך שקול הנקמה של ה' יישמע בכל העולם כולו [אבן עזרא].
גישה אחרת יוצקת תוכן היסטורי ומוסרי לשלושת הקולות, ורואה בהם זעקות הדורשות צדק: הקול מֵעִיר הוא קול דמם של הרוגי ירושלים הצועק מן האדמה, הקול מֵהֵיכָל הוא זעקת שריפת בית המקדש, וק֣וֹל יְהֹוָ֔ה מייצג את קול דברי הכפירה והכזב שדיברו אומות העולם כנגד אלוהותו. על שלושת הדברים הללו ה' מתגלה כעת כדי להיפרע מהם [אברבנאל].
אף על פי שבדרך כלל הופעת ה' אינה מתאפיינת ברעש, כאשר מדובר בעשיית דין ברשעים, התהליך מלווה בשאון גדול [אהבת יהונתן, ביאור שטיינזלץ]. עצם חורבן העיר והמקדש בעבר היווה כפרה על עוונותיהם של ישראל, ולכן כעת הקול והרעש מופנים אך ורק כלפי האומות, כדי להיות מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו [אהבת יהונתן]. זהות האויבים מתפרשת כגוג ומגוג, או כאותם רשעים שנידו והרחיקו את המאמינים [אבן עזרא].
מנגד, ישנה דעה החולקת על ההקשר העתידי של הפסוק וטוענת כי הוא מכוון לדורו של מנשה מלך יהודה. לפי פירוש זה, הנבואה מופנית כלפי הרשעים שבאותו דור אשר לעגו למאמינים, ומודיעה להם כי יום הפורענות קרוב, ורק מפסוקים אלו ואילך עובר הנביא לעסוק בייעודי הגאולה העתידית [שד"ל].