לעתיד לבוא תתרחש תנועה רוחנית ופיזית חסרת תקדים, שבה האנושות כולה תכיר במלכות ה׳ ותעלה לירושלים באופן תדיר. המילה מִדֵּי משמעותה "מתי שיהיה" או "בכל עת", והיא מורה על פעולה רציפה ומתמדת ללא הפסק [מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא]. הביטוי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ מכוון ליום ראש חודש עצמו, כלומר שהעלייה לרגל תתבצע בדיוק במועדה ולא לאחר מכן, וכך גם לגבי וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ [מצודת דוד, אבן עזרא].
הפרשנים מסכימים כי ההבטחה שיבוא כָל בָּשָׂר אינה מוגבלת לעם ישראל בלבד, אלא מקיפה את כל בני האדם ויצורי העולם, ללא הבדל בין אומה לאומה, כולל עמים זרים שיבואו לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי בבית המקדש. יתרה מזאת, העלייה לרגל תכלול גם נשים [אהבת יהונתן]. מכיוון שמדובר בהמון אדם עצום, העלייה לירושלים לא תתרחש בהכרח בו-זמנית, אלא אנשים יבואו במשמרות ובקבוצות שונות משבת לשבת ומחודש לחודש [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
החלוקה לשני זמנים שונים, שבת וחודש, מצביעה על המרחק הגיאוגרפי של העולים: אלו המתגוררים בקרבת ירושלים יעלו מדי שבת, ואילו אלו הגרים בארצות רחוקות יגיעו מדי ראש חודש [רד"ק, צאינה וראינה]. בכל מועד כזה יגיעו לירושלים גם אנשים חדשים מקרב אומות העולם, אשר ישליכו את אליליהם ויקבלו על עצמם את אמונת האמת [מלבי"ם].
התדירות הגבוהה של העלייה לרגל מהווה שינוי מהותי מהעבר. בעוד שבעבר עם ישראל עלה לרגל רק שלוש פעמים בשנה, בימות המשיח העלייה תתרחש מדי חודש [צאינה וראינה]. שינוי זה נובע גם מהתעלות קוסמית של גרמי השמים, שבעקבותיה כל שבת וכל ראש חודש יקבלו מעמד של חג של ממש [אהבת יהונתן].
במהלך העלייה לירושלים, יצאו הבאים לראות בפורענותם של הרשעים הנידונים בגיהנום, משפט שעל פי חזרת המילים בפסוק זה נמשך שנים עשר חודשים [אבן עזרא, צאינה וראינה]. למראה פגרי הרשעים הללו ישנו תפקיד רוחני עמוק: הוא נועד לבטל את יצר הרע והתאווה הטבעית, ובכך לאפשר להמוני האנשים והנשים לעלות יחד לירושלים בטהרה וללא כל חשש מחטא [אהבת יהונתן].