התנהלותו של ה׳ מול העם מתבססת על עקרון של מידה כנגד מידה. מאחר שהעם בחר בדרך של עבודת אלילים והתעלם מאזהרות הנביאים, התגובה האלוהית משקפת בדיוק את מעשיהם, ומביאה עליהם את המציאות שממנה ניסו לברוח. עונש זה מיועד לאלו שפונים לעניינים חיצוניים ומתעלמים מהנושאים החשובים באמת [ביאור שטיינזלץ].
בתחילת הפסוק מצהיר ה׳ גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה בתעלוליהם מבטאת לעג, התלוצצות והתעמרות. מכיוון שהעם הפך את עבודת ה׳ לשחוק ולעג בכך שהקריבו קורבנות ובמקביל עבדו עבודה זרה, ה׳ בוחר להתעולל וללעוג להם בחזרה [שד"ל, רש"י, מצודת ציון, אבן עזרא]. לפי גישה זו, העם בדה מליבו מצוות חדשות מתוך זלזול, ולכן ה׳ משיב להם באותה מטבע [מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מלשון הרס והשחתה; כשם שהעם השחית את דרכיו, כך ה׳ יבחר להשחית את מעשיהם [רד"ק].
מחלוקת מעניינת עולה לגבי אופן הפעולה האלוהית. יש הסבורים כי ה׳ בוחר להביא עליהם את הרעות באופן מכוון ומושגח, ולא עוזב אותם ליד המקרה [מצודת דוד]. מנגד, יש הטוענים כי הפסוק מתאר מצב שבו ה׳ מסיר את השגחתו; מאחר שהעם בחר להתרחק מה׳ ולחיות על פי חוקי הטבע והמזלות, ה׳ "בוחר בדרכיהם" ועוזב אותם לחסדי המקרים המצויים בעולם [אהבת יהונתן].
כתוצאה מכך, ה׳ קובע וּמְגוּרֹתָם אָבִיא לָהֶם. הפרשנים מסכימים כי המילה ומגורתם משמעותה פחד ויראה. ה׳ יביא עליהם בדיוק את אותם הדברים שמהם הם חוששים ופוחדים [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, אבן עזרא], כגון חרב ורעב [רד"ק].
הפסוק ממשיך ומנמק את העונש: יַעַן קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה דִּבַּרְתִּי וְלֹא שָׁמֵעוּ. ה׳ קרא לעם דרך הנביאים לשוב אליו וליישר את דרכם, אך איש לא השיב לקריאה ולא קיבל את הדברים [רד"ק, מצודת דוד, רש"י]. הכפילות בפסוק ("קראתי" ו"דברתי") נועדה לחזק ולהדגיש את חומרת ההתעלמות [מצודת דוד].
בסיום הפסוק מתוארים חטאי העם: וַיַּעֲשׂוּ הָרַע בְּעֵינַי וּבַאֲשֶׁר לֹא חָפַצְתִּי בָּחָרוּ. יש המחלקים את החטאים לשניים: "עשיית הרע" מתייחסת לעבירה על מצוות לא תעשה, בעוד "בחירה במה שה׳ לא חפץ" מתייחסת להמצאת מצוות עשה שהעם בדה לעצמו [מלבי"ם]. גישה נוספת מסבירה את הבחירה במה שה׳ לא חפץ באמצעות משל: אדם שמוכן לתרום את כל כספו לספר תורה, אך מסרב לפרנס יתום ואלמנה. כלומר, העם בחר להשקיע במעשים שה׳ לא ביקש, תוך הזנחת רצונו האמיתי. פירוש אחר מציע כי העם ייחל לכך שבית המקדש ייחרב כדי שעוונותיהם יתכפרו, אך זוהי משאלה שה׳ כלל לא חפץ בה [אהבת יהונתן].