בימי מלחמת גוג ומגוג, שבה יתאספו עמים רבים סביב ירושלים, ה' יעשה שפטים בצבאות האויב. המילים וְשַׂמְתִּי בָהֶם אוֹת מתייחסות למכה פלאית וחסרת תקדים שה' יכה בה את התוקפים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באות של גנאי ומום גופני, כדוגמת עיוורון או מגיפה שבה עיניהם ימקו בחוריהן. דעה נוספת רואה באות זה סימן כללי לכך שה' הוא העומד מאחורי הגאולה [ביאור שטיינזלץ].
למרות שרוב צבא האויב ימות במלחמה, ה' לא ישמיד אותם לחלוטין. וְשִׁלַּחְתִּי מֵהֶם פְּלֵיטִים משמעו שה' ישאיר שארית של ניצולים וישלח אותם אל אומות העולם [מצודת ציון, שד"ל]. אותם פליטים יישאו על גופם את אותות המגיפה שבה לקו חבריהם, והם ישמשו כעדות חיה לכוחו של ה' [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
הניצולים יישלחו אל שורת ארצות ועמים, ובהם תרשיש, פול ולוד. חלקם מתוארים כמֹשְׁכֵי קֶשֶׁת, כלומר אנשי מלחמה המלומדים למתוח את יתר הקשת ולירות חיצים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ויש המזהים אותם עם העמים הטורקים [רד"ק]. משלחות אלו יגיעו גם אל תובל, יוון והָאִיִּים הָרְחֹקִים – אזורים בקצוות הים התיכון שבימי קדם, בתקופת ספינות המפרש, נחשבו למרוחקים מאוד [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שתובל נמנית עם העמים שיצאו למלחמה על ירושלים, השליחים יגיעו אל האזרחים שנשארו בארצם ולא השתתפו בקרב [רד"ק].
עמים אלו מוגדרים ככאלה אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעִי וְלֹא רָאוּ אֶת כְּבוֹדִי – אומות עובדות אלילים שמעולם לא ידעו על אלוהי ישראל ולא חזו בגדולתו, משום שלא נכחו במלחמה [מלבי"ם, מצודת דוד]. מטרת שליחת הפליטים היא וְהִגִּידוּ אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם. בראותם את האותות על גוף הניצולים, יספרו הפליטים על המעשה הגדול שעשה ה' למען ישראל בימות המשיח [רד"ק, צאינה וראינה]. בעקבות גילוי זה, אומות העולם יכירו בגדולת ה' ואף יביאו את בני ישראל הנותרים בגלות כמנחה לה' [שד"ל].