ה' שָׁלַח אזהרה ונבואת פורענות, המכונה דָּבָר, אל עשרת השבטים כדי שישובו מדרכם. גזירה זו אינה מקרית אלא עתידה להתממש, לחול על העם במלוא חומרתה ולנוח עליהם בקביעות, תהליך שמתואר במילה וְנָפַל. נבואה זו תופץ ותעבור מאיש לאיש, החל מהמון העם הפשוט המיוצג בשם בְּיַעֲקֹב, ועד לשכבת ההנהגה הנקראת בְּיִשְׂרָאֵל, אם כי יש הרואים בשמות אלו כפל לשון פיוטי לאותה אומה. מנגד, תפיסה אחרת מפרשת כי הדָּבָר הוא התורה והנבואה שניתנו לכלל האומה, אך הן נזנחו ונפלו במלכות עשרת השבטים שבחרו בעבודה זרה והביאו על עצמם חורבן.
ישעיהו, פרק ט׳, פסוק ז׳
דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.