תארו לעצמכם שאתם נמצאים בארץ רחוקה, וכולם סביבכם מדברים בשפה שונה ומאמינים בדברים אחרים לגמרי. איך הייתם עונים להם אם הם היו מנסים לשכנע אתכם להתנהג כמותם? זה בדיוק מה שקרה ליהודים שהוגלו לבבל. הנביא ירמיהו רצה לעזור להם, ולכן הוא שלח להם מסר מיוחד. המסר הזה נכתב כולו בשפה הארמית, שהייתה השפה המקומית בבבל. ירמיהו עשה זאת בכוונה, כדי לתת ליהודים תשובה מוכנה וברורה בשפה של המקומיים, למקרה שידרשו מהם לעבוד עבודה זרה.
הוא מדריך אותם כִּדְנָה תֵּאמְרוּן, כלומר, כך תענו לגויים, ותגידו לְהוֹם, שזה בעצם המילה "להם" בארמית. התשובה שהם צריכים להגיד היא שאותם אֱלָהַיָּא, אלוהי הגויים והפסלים, אינם ראויים לכבוד. הרי הם לא בראו את השמיים ואת הארץ, שנקראת בארמית גם וְאַרְקָא וגם מֵאַרְעָא. מכיוון שהפסלים לא בראו שום דבר, הם עתידים להעלם מן העולם, ורק ה' הוא הבורא האמיתי. בסוף התשובה מופיעה המילה אֵלֶּה, שהיא מילה מיוחדת שמשמעותה זהה לחלוטין גם בעברית וגם בארמית.