ירמיהו, פרק ל׳, פסוק ט״ו

זעקת הכאב של העם נענית בתוכחה המבהירה כי הסבל אינו מקרי אלא תוצאה ישירה של מעשיו. ה' שואל מַה־תִּזְעַק עַל־שִׁבְרֵךְ ועל כך שאָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ, כלומר מדוע אתם מתרעמים על המכה החמורה כאילו פגעה בכם לחינם וללא סיבה. המקור לסבל טמון בהידרדרות רוחנית כפולה: עַל רֹב עֲוֹנֵךְ מצביע על כך שהעבירות שנעשו במזיד התרבו מאוד, ואילו עָצְמוּ חַטֹּאתַיִךְ מלמד שהחטאים הרגילים שנעשו מתוך תאווה הפכו לחמורים ועצומים כעבירות שחייבים עליהן מיתה. לאור מציאות עגומה זו מבהיר ה' כי עָשִׂיתִי אֵלֶּה לָךְ, שכן הייסורים אינם שרירותיים אלא מהווים עונש צודק על ריבוי העבירות ועוצמתן.