יצא לכם פעם לכתוב פתק ולשמור אותו במקום בטוח, כדי שמישהו יוכל לקרוא אותו בעוד המון שנים? ה' מבקש מהנביא לעשות משהו דומה. אחרי תקופה של נבואות קשות, מגיע רגע של שינוי וה' מוסר נבואות של נחמה ותקווה.
ה' אומר לנביא כְּתָב־לְךָ. כלומר, במקום ללכת מיד ולהשמיע את הדברים לעם, ה' מבקש ממנו לתעד את הנבואות בכתב כדי שהן יישמרו לדורות הבאים ולעתיד הרחוק. הנבואות הטובות האלה מגיעות מיד אחרי הנבואות הקשות כדי להעביר מסר חשוב: בדיוק כמו שהדברים העצובים קרו באמת, כך העם יכול להיות בטוח שגם ההבטחות הטובות יתקיימו.
ה' אומר לנביא לכתוב את כל הדברים אֲשֶׁר־דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ. למרות שזה נשמע כאילו ה' מדבר על משהו שכבר קרה, הכוונה היא לדברים שה' עומד להגיד לו ממש עכשיו. הסיבה שזה נאמר בלשון עבר היא שהנביא יכתוב את הדברים רק אחרי שה' יסיים לדבר אליו.
ה' מבקש לכתוב את הדברים אֶל־סֵפֶר, כלומר בתוך ספר. למה קוראים לזה ספר עוד לפני שנכתב בו משהו? כי ברגע שהנביא יכתוב את הדברים, המגילה תהפוך לספר. המילה "אל" מלמדת שהמטרה של הדיבור הזה היא לא להיות מושמע מיד בקול רם, אלא להיכנס היישר אל תוך הספר, כדי להישאר שם כזיכרון משמח לתמיד.