ירמיהו משלים את רכישת הקרקע באמצעות סֵפֶר הַמִּקְנָה, שהוא שטר המכירה וחוזה הקניין. תהליך הרכישה כלל את החלק הֶחָתוּם, שהיה סגור ושמור מפני זיופים או חתום כדין בידי המוכר והעדים, ולצידו את החלק הַגָּלוּי, שהיה עותק פתוח שאיפשר לקונה להוכיח את בעלותו בכל עת. גישה נוספת רואה בחלק הגלוי ביטוי לתוקף המשפטי והפומבי של המכירה, כגון אישור בית הדין, עדות שהרכישה נעשתה בפרהסיה, או הוכחה שהשדה הוצע תחילה לקרובי המשפחה. בתוך השטרות נכתבו פרטי המכירה ותנאיה, הכוללים את הַמִּצְוָה, שהיא דיני התורה המחייבים במכירת קרקע כדין היובל, ואת הַחֻקִּים, שהם חוקי המדינה והמנהגים המקומיים בענייני מסחר.
ירמיהו, פרק ל״ב, פסוק י״א
וָאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.