ירמיהו מפגין ציות מוחלט ומבצע את העסקה במלואה בטרם יפנה לה', כדי שלא ייראה כמי שמהסס ומתחמק מהוצאת כספו על שדה אבוד מראש. לכן, רק אַחֲרֵי תִתִּי אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה, שהוא שטר הקניין הגלוי והעיקרי, אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, מתפנה הנביא לשפוך את שיחו. לאחר שהוכיח את נאמנותו במעשה, וָאֶתְפַּלֵּל אל ה' לֵאמֹר את פליאתו העצומה. מתוך ידיעה ברורה שירושלים תיחרב כעונש מוצדק ושהקנייה חסרת היגיון מעשי, הוא מבקש להבין את פשר הציווי, בתקווה לעורר רחמים ולגלות עתיד חיובי לעם ישראל.
ירמיהו, פרק ל״ב, פסוק ט״ז
וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל־בָּר֥וּךְ בֶּן־נֵרִיָּ֖ה לֵאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.