בייאושם העמוק לנוכח החורבן, בני העם סבורים כי הארץ אבודה וכי אפסה כל תקווה לשוב אליה. נבואה זו נועדה לעקור את הייאוש באמצעות הצגת עתיד שבו החיים התקינים ישובו למסלולם. המילה וְנִקְנָה מבטאת פעולה עתידית של רכישה וקניין [מצודת ציון], והיא משמשת כאות הממחיש את הבטחת ה'.
הפרשנים מציגים את הניגוד החריף שבין תפיסת העם לבין המציאות העתידית המובטחת. כאשר העם אומר על הארץ שְׁמָמָה הִיא, כוונתו היא שהארץ תישאר חרבה לעולם וכבר נמסרה לחלוטין לידי הכשדים [מצודת דוד]. מנגד, עצם העובדה שבעתיד אנשים יקנו שדות בכסף סותרת לחלוטין את תפיסת השממה, שכן במקום חרב ונטוש שדות אינם שווים דבר וניתנים בחינם [מלבי"ם].
בנוסף, הקביעה של העם כי הארץ נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים עומדת בסתירה לעצם קיומו של הליך משפטי תקין. עריכת קניין גלוי ורשמי, הכולל חתימת שטרות והעמדת עדים, מוכיחה כי השלטון הבבלי לא יחזיק בארץ. אילו הארץ הייתה נשארת תחת כיבוש זר, אדם המוכר שדה היה נמנע מלעשות זאת בשטר ובעדים, מתוך חשש שהשלטון ישמע על כך ויחרים את הקרקע לעצמו. לכן, קניית שדות באופן פומבי וחוקי מהווה הוכחה ניצחת לכך שה' עתיד להשיב את העם לארצו ולחדש את חייהם הכלכליים והמשפטיים בארץ [מלבי"ם].