למרות החורבן והגלות הבלתי נמנעים, מופיעה הבטחה נחרצת לגאולה עתידית ולתיקון המצב. הייאוש מהכיבוש הקרב אינו סוף הדרך, שכן מובטח שינוי מהותי בגורל העם ושיבה אל השלווה שאבדה.
הפרשנים מסכימים כי אף על פי שהאויב אכן יכבוש את העיר, המציאות הקשה לא תישאר כך לנצח [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ה' מבטיח הִנְנִי מְקַבְּצָם מכל הארצות שאליהן פוזרו. בעוד שהגירוש וההדחה של העם נעשו מתוך כעס, תהליך קיבוץ הגלויות עצמו ייעשה מתוך רחמים [רש"י].
המילים בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל מדגישות את עוצמת הכעס האלוהי שהוביל לגלות [ביאור שטיינזלץ]. אולם התכלית הסופית מבוטאת במילים וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח, כלומר השבת ישראל לארצם כדי שיחזרו לשבת בה בביטחון מוחלט, בדיוק כפי שהיו יושבים בה מאז ומקדם טרם החורבן [מצודת דוד].