הוצאת עם ישראל ממצרים מהווה הוכחה להשגחתו הכללית של ה' על בני האדם בעלי הבחירה החופשית. מהלך זה, יחד עם ההבטחה לתת להם את הארץ, מבטא את מידת החסד של ה' לדורות ואת קיום השבועה שנשבע לאבות האומה [מלבי"ם].
המילה וּבְאֶזְרוֹעַ משמעותה זרוע, והפרשנים מסכימים כי האות אל"ף בתחילתה היא תוספת דקדוקית בלבד [רד"ק, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הצירוף וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה נכתב על דרך המשל, ומדמה את ה' לגיבור מלחמה המניף את ידו על אויבו בשעת הקרב. כמו כן, הביטוי וּבְמוֹרָא גָּדוֹל מצביע על האיום, הפחד והאימה שהטיל ה' על המצרים [מצודת דוד].