מערכת ההנהגה האלוהית משלבת בין תכנון אב קוסמי, פעולה דינמית והשגחה פרטית מדויקת על כל אדם. הבורא פועל בו זמנית כמתכנן, כמבצע וכמשגיח [ביאור שטיינזלץ], תוך התאמת התגובה האלוהית לבחירותיו החופשיות של האדם.
רוב המפרשים מסבירים את הביטוי גְּדֹל הָעֵצָה כייחוס למחשבותיו, לתוכניותיו ולעצותיו החשובות של ה', ואת הביטוי וְרַב הָעֲלִילִיָּה כריבוי מעשיו ויכולתו לעשות ככל העולה על רוחו, כאשר המילה הָעֲלִילִיָּה משמעותה פשוט מעשה [מצודת ציון, רד"ק]. כמו כן, המילה פְקֻחוֹת פירושה פתוחות [מצודת ציון].
הפרשנים מציגים רבדים שונים בהבנת הקשר שבין התכנון האלוהי למעשה. ברמה ההנהגתית, העצה הגדולה היא התוכנית הכללית והקבועה של ה' לבריאה, ואילו העליליה מתייחסת למעשים הפרטיים המשתנים בהתאם לבחירה החופשית של בני האדם. ה' עצמו אינו משתנה, אלא בני האדם הם המשנים את המציאות לפי הכנתם ומעשיהם [מלבי"ם]. ברמה העמוקה יותר של מטרת הבריאה, בריאת האדם עצמה היא העצה הגדולה. נשמת האדם יורדת לעולם הזה, המלא בסכנות ובחטאים, מתוך מטרה עליונה לקשר בין כל העולמות הרוחניים. ריבוי העליליה של ה' מתבטא בכך שהעניק לאדם חלק מכל עולם רוחני כדי שיוכל להשפיע עליהם [נחל שורק, חומת אנך].
ההשגחה האלוהית, שבה עיני ה' פקוחות על כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, באה קודם כל לשלול את טענת הכופרים האומרים כי ה' אינו רואה את מעשיהם [רד"ק]. השגחה זו אינה סותרת את הבחירה החופשית. אף על פי שהכל גלוי וצפוי לפניו ועיניו פקוחות על הכל, ידיעתו אינה מכריחה את האדם לפעול בדרך מסוימת, ולכן מוצדק לשלם לאדם שכר או עונש על בחירותיו [צוארי שלל].
מורכבות ההשגחה ניכרת גם באופן שבו ה' שופט את האדם. לעיתים, אדם רשע שחייב מיתה ממשיך לחיות, משום שמותו יגרום צער רב לקרוביו החפים מפשע. ה' משגיח על כל דרכי בני אדם, וממתין להעניש את החוטא רק כאשר גם קרוביו יהיו ראויים לסבול את ייסורי האבל עליו. כך, עונשו של אדם אחד משתלב בדינם של הסובבים אותו, וה' אינו עושה דין באדם אחד מבלי לבחון את הדין של כל המושפעים מכך [צוארי שלל].
הפסוק מבחין בין שתי רמות של גמול: כִּדְרָכָיו לעומת וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. יש המסבירים כי הדרכים הם דרכי הנפש הפנימיות והתכונות, ואילו המעללים הם הפעולות המעשיות והחיצוניות הנובעות מהן [מלבי"ם באור המילות]. גישה אחרת טוענת כי האדם נשפט לא רק על עצם המעשה, אלא גם על הפירות והתוצאות העקיפות שנגרמו ממעשיו, גם אם כלל לא התכוון אליהן [מצודת דוד].
בהיבט של קיום המצוות, התשלום כדרכיו ניתן על עצם קיום המצוות והימנעות מעבירות, בעוד התשלום כפרי מעלליו הוא שכר נוסף הניתן כאשר האדם מקיים את המצוות בשמחה, בזריזות, מוסיף סייגים, ומזכה אנשים אחרים [נחל שורק, חומת אנך]. ה' נוהג בחסד עצום בעת המשפט: הוא אינו מעניש את החוטא בחומרה כפי שמענישים מורד במלכות, אלא כאדם רגיל, אך מנגד, הוא מעניק שכר על מעשים טובים בשפע כפי שראוי לתת למשרת של מלך גדול. יתרה מזאת, אף שעל פי שורת הדין ה' אינו חייב לתת שכר על פירות המצווה אלא רק על גוף המעשה, הוא מעניק אותם מתוך חסדיו הרבים [נחל שורק, צוארי שלל].