על סף חורבנה של ירושלם, כאשר צבא בבל כבר צר על העיר ונפילתה נראית מוחלטת ובלתי נמנעת, נפתחת יחידה נבואית חדשה. באותה עת, ירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה בפקודת המלך צדקיהו, בשל נבואות הזעם שניבא על חורבן העיר וגלות המלך. על רקע קודר זה, הפסוק משמש כפתיח היסטורי לנבואה שעיקרה מעשה סמלי של תקווה – קניית שדה חנמאל, שנועדה להוות אות לכך שבעתיד ישובו לקנות בתים ושדות בארץ [מלבי"ם, אברבנאל].
המילה הַדָּבָר מתייחסת לאותה נבואה שעתידה להיות מפורטת בהמשך, ולאחר השלמתה סיפר אותה ירמיהו לאנשים ששהו עמו במאסר [רד"ק]. פסוק זה פותח למעשה רצף של נבואות הקשורות זו לזו בעניינן, אשר כולן נאמרו באותה שנה וקובצו יחד ליחידה אחת [אברבנאל].
מבחינת מסורת כתיבת הפסוק, המילה נכתבת "בשנת" אך נקראת בַּשָּׁנָה, וישנם ספרים מדויקים שבהם המילה הָעֲשִׂרִית נכתבת בכתיב חסר, ללא האות יו"ד הראשונה [מנחת שי].
הפסוק מציין במדויק את התאריך הכפול: הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ... שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּר. ציון זמן זה משקף את שיא המצור, שנה בלבד לפני שהעיר נלכדה סופית בשנתו האחת עשרה של צדקיהו [אברבנאל]. ההתאמה בין שנות המלכים מוסברת בכך שנבוכדנצר החל למלוך בשנה הרביעית ליהויקים מלך יהודה. מאחר שיהויקים מלך אחת עשרה שנים, שמונה מהן חפפו לשלטון נבוכדנצר. לאחר מכן מלך בנו יהויכין תקופה קצרה של כשלושה חודשים, ואחריו עלה צדקיהו. לפיכך, חיבור שמונה השנים מתקופת יהויקים עם עשר שנות שלטונו של צדקיהו, משלים בדיוק לשנתו השמונה עשרה של מלך בבל [מצודת דוד].