ריבונותו המוחלטת של ה' על מהלכי ההיסטוריה מתגלה רגע לפני נפילתה של ירושלים. מסירת העיר לידי האויב אינה נובעת מעליונות צבאית של אימפריה זרה, אלא מהווה גזירה אלוהית ישירה וכואבת, המגיעה כתגובה בלתי נמנעת להשחתה המוסרית והדתית של העם.
המילה לָכֵן באה להדגיש כי הואיל והעולם כולו שייך לה', הוא השולט הבלעדי במציאות. באומרו הִנְנִי נֹתֵן, ה' מבהיר כי הוא עצמו מוסר את העיר, והכשדים אינם עתידים לכבוש אותה בכוח זרועם ועוצמתם העצמאית [מצודת דוד].
מסירת העיר לידי נבוכדראצר נועדה להביא לחורבנה, וזאת כעונש על עבודה זרה עמוקה ומושרשת. החטאים שהובילו לגזירה זו כללו, בין היתר, הקטרת קטורת לשמש על גגות הבתים הגבוהים של המלך והשרים, וניסוך נסכים לאלים אחרים. רשעות זו אינה תופעה חדשה, אלא הצטברות היסטורית של חטאים המלווים את העם עוד מימי השופטים, ואף מתקופת השעבוד במצרים [אברבנאל].
אף על פי שה' גוזר למסור את העיר לאויב, המהלך אינו נעשה באדישות אלא מלווה בכאב ובזעם אלוהי עמוק. ירושלים הייתה מיוחדת להשגחתו ולשמירתו של ה' מן היום שבו דוד המלך בנה וביצר אותה, ועיניו היו בה כל הימים. אולם, רשעותם העצומה של בני ישראל ויהודה לא הותירה ברירה; שורת הדין ומשפט הצדק חייבו את ה' להסיר את השגחתו העליונה מעל העיר האהובה עליו, ולמסור אותה לידי בבל [אברבנאל].