תפילתו של ירמיהו מגיעה לנקודת שיא של תמיהה נוכח ציווי אלוהי שנראה מנוגד למציאות. הפרשנים מסכימים כי הנביא מציג את הסתירה החריפה שבה הוא נתון. מחד גיסא, וְאַתָּה אָמַרְתָּ, עצם העובדה שה' הודיע לו מראש על בואו של חנמאל, נחשבת כציווי מפורש לקנות את השדה כדרך הקונים ולהזמין עדים [מצודת דוד]. מאידך גיסא, וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים, העיר עומדת ליפול בידי האויב. ירמיהו שואל מה התועלת והפשר בקניית נכס שהכשדים ייקחו ויחרימו מיד.
אף על פי שירמיהו כבר הסביר לברוך בן נריה שקניית השדה היא אות ורמז לעתיד, הוא הסיק זאת ממחשבתו האישית בלבד. באותה עת טרם ניתנה לו נבואה המבארת את סיבת הציווי, ולכן הוא פונה אל ה' בבקשה להבין את פשר המעשה [מצודת דוד].