מערכת היחסים בין ה' לעמו רצופה בדפוס מתמשך של חטאים והפרת הברית, המלווה את האומה מרגע היווצרותה.
המונח מִנְּעֻרֹתֵיהֶם מתאר את תחילת היותם לעם, וליתר דיוק את תקופת נדודיהם במדבר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. גישה נוספת מציעה כי הכוונה היא שהם החלו לחטוא כבר מגיל צעיר מאוד [ביאור שטיינזלץ]. מאז שה' לקח אותם להיות לו לעם, הם נמנעו מעשיית הטוב ובחרו לעשות את הרע באופן בלעדי [מצודת דוד].
המילה אַךְ המופיעה בפסוק זוכה לשני כיווני פרשנות. פרשנות אחת מסבירה אותה במשמעות הפשוטה של "רק", כלומר הם עשו אך ורק רע [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המבארים מילה זו כלשון אימות וחיזוק שנועדה לאשר את עובדת החטא, במשמעות של "אכן" או "באמת" [רד"ק].
אף על פי שבתחילת הפסוק מוזכרים יחד בני ישראל ובני יהודה, בהמשכו מודגשים כִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לבדם. ההפרדה נובעת מכך שממלכת ישראל הייתה הראשונה שהחלה בחטאים ובהכעסת ה', ורק לאחר מכן הלכו בני יהודה בעקבותיהם והושפעו ממעשיהם [רד"ק].
ההתנהגות הזו מסוכמת במילים אַךְ מַכְעִסִים. במקום שמעשי ידיהם ירצו את ה' וימצאו חן בעיניו, הם משמשים אך ורק כדי לעורר את כעסו [מצודת דוד]. בהקשר זה של מסירת הכתוב, יש לציין כי המילה נכתבת ברוב הספרים בכתיב חסר, ללא האות יו"ד הראשונה [מנחת שי].