על אף חורבנה הקרב של הארץ והגלות הממשמשת ובאה, מובטחת לעם ישראל גאולה שלמה שבה ישובו לארצם ולאלוהיהם. בניגוד לעבר, שבו ה' הסיר את ישראל מעל פניו מתוך כעס, לעתיד לבוא תתרחש תפנית מוחלטת של רצון ואהבה.
המילה וְשַׂשְׂתִּי משמעה אשמח [ביאור שטיינזלץ], והיא מבטאת את השמחה שתהיה לפני ה' בכך שייטיב עם עמו [מצודת דוד, אברבנאל]. ההבטחה וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת אינה מתארת רק כנות, אלא נטיעה יציבה ומתקיימת. בעוד שבפעמים הקודמות שבהן ישבו ישראל בארץ הם לא השרישו בה לחלוטין ולכן גלו ממנה, הגאולה המובטחת כאן תהיה ישיבת קבע שממנה לא ייעקרו לעולם [אברבנאל, מצודת דוד]. נטיעה נצחית זו תיעשה בְּכָל לִבִּי, כלומר מתוך אהבה רבה [מצודת דוד].
ייעוד זה של נטיעה מוחלטת שאין אחריה עקירה, מוביל למסקנה כי נבואה זו אינה מתייחסת לשיבת ציון שאירעה לאחר גלות בבל, שהרי הבטחות הנצח הללו לא התקיימו בימי בית שני. לכן, הפסוק מכוון אל הגאולה העתידית והסופית של קיבוץ הגלויות [אברבנאל].